Matthew 22 (Mattai) in Greek, Hebrew and English

22:1And Yeshua (Jesus) answered and spoke unto them again by parables, and said,

Καὶ ἀποκριθεὶς ὁ Ἰησοῦς πάλιν εἶπεν αὐτοῖς ἐν παραβολαῖς, λέγων,

א–בישוע סיפר להם משלים נוספים על מלכות השמים. ”אפשר להמשיל את מלכות השמים למלך שערך סעודת־חתונה גדולה לבנו.

22:2“The kingdom of heaven is like unto a certain king, which made a marriage for his son,

Ὡμοιώθη ἡ βασιλεία τῶν οὐρανῶν ἀνθρώπῳ βασιλεῖ, ὅστις ἐποίησε γάμους τῷ υἱῷ αὐτοῦ·

ב(כלול בפסוק א)

22:3And sent forth his servants to call them that were bidden to the wedding: and they would not come.

καὶ ἀπέστειλε τοὺς δούλους αὐτοῦ καλέσαι τοὺς κεκλημένους εἰς τοὺς γάμους, καὶ οὐκ ἤθελον ἐλθεῖν.

גכאשר הייתה הסעודה מוכנה שלח המלך שליחים אל האורחים שהזמין, כדי להודיע להם שהגיע הזמן לבוא לסעודה, אך כולם סרבו לבוא.

22:4Again, he sent forth other servants, saying, ‘Tell them which are bidden, Behold, I have prepared my dinner: my oxen and my fatlings are killed, and all things are ready: come unto the marriage.’

πάλιν ἀπέστειλεν ἄλλους δούλους, λέγων, Εἴπατε τοῖς κεκλημένοις, Ἰδού, τὸ ἄριστόν μου ἡτοίμασα, οἱ ταῦροί μου καὶ τὰ σιτιστὰ τεθυμένα, καὶ πάντα ἕτοιμα· δεῦτε εἰς τοὺς γάμους.

דהמלך שלח שליחים אחרים להודיע למוזמנים: ’הזדרזו! השורים והבקר המפוטם טבוחים והצלי כבר בתנור!‘

22:5But they made light of it, and went their ways, one to his farm, another to his merchandise:

οἱ δὲ ἀμελήσαντες ἀπῆλθον, ὁ μὲν εἰς τὸν ἴδιον ἀγρόν, ὁ δὲ εἰς τὴν ἐμπορίαν αὐτοῦ·

ה”אולם המוזמנים צחקו והלכו כל אחד לענייניו, אחד לשדה ואחר לשוק

22:6And the remnant took his servants, and entreated them spitefully, and slew them.

οἱ δὲ λοιποὶ κρατήσαντες τοὺς δούλους αὐτοῦ ὕβρισαν καὶ ἀπέκτειναν.

והיו גם כאלה שתקפו את השליחים, הכו אותם, התעללו בהם ואפילו רצחו אחדים מהם.

22:7But when the king heard thereof, he was wroth: and he sent forth his armies, and destroyed those murderers, and burned up their city.

ἀκούσας δὲ ὁ βασιλεὺς ὠργίσθη, καὶ πέμψας τὰ στρατεύματα αὐτοῦ ἀπώλεσε τοὺς φονεῖς ἐκείνους, καὶ τὴν πόλιν αὐτῶν ἐνέπρησε.

ז”המלך הזועם שלח גדודי צבא כדי להרוג את הרוצחים ולשרוף את עירם.

22:8Then says he to his servants, ‘The wedding is ready, but they which were bidden were not worthy.

τότε λέγει τοῖς δούλοις αὐτοῦ, Ὁ μὲν γάμος ἕτοιμός ἐστιν, οἱ δὲ κεκλημένοι οὐκ ἦσαν ἄξιοι.

חהוא פנה אל משרתיו ואמר: ’משתה החתונה מוכן, אולם האורחים שהוזמנו לא היו ראויים לכבוד הזה.

22:9Go therefore into the highways, and as many as you shall find, bid to the marriage.’

πορεύεσθε οὖν ἐπὶ τὰς διεξόδους τῶν ὁδῶν, καὶ ὅσους ἂν εὕρητε, καλέσατε εἰς τοὺς γάμους.

טצאו אל הרחובות והזמינו את כל מי שתפגשו!‘

22:10So those servants went out into the highways, and gathered together all as many as they found, both bad and good: and the wedding was furnished with guests.

καὶ ἐξελθόντες οἱ δοῦλοι ἐκεῖνοι εἰς τὰς ὁδοὺς συνήγαγον πάντας ὅσους εὗρον, πονηρούς τε καὶ ἀγαθούς· καὶ ἐπλήσθη ὁ γάμος ἀνακειμένων.

יהמשרתים עשו כדבריו והכניסו לאולם את כל מי שפגשו: אנשים טובים ורעים גם יחד, והאולם נמלא אורחים.

22:11And when the king came in to see the guests, he saw there a man which had not on a wedding garment:

εἰσελθὼν δὲ ὁ βασιλεὺς θεάσασθαι τοὺς ἀνακειμένους εἶδεν ἐκεῖ ἄνθρωπον οὐκ ἐνδεδυμένον ἔνδυμα γάμου·

יא”אולם כשנכנס המלך אל האולם כדי לראות את האורחים, גילה כי אחד מהם לא לבש בגדי חתונה הולמים.

22:12And he says unto him, ‘Friend, how came you in hither not having a wedding garment?’ And he was speechless.

καὶ λέγει αὐτῷ, Ἑταῖρε, πῶς εἰσῆλθες ὧδε μὴ ἔχων ἔνδυμα γάμου; ὁ δὲ ἐφιμώθη.

יב” ’ידידי‘, שאל המלך, ’כיצד נכנסת אל האולם ללא בגדי חתונה?‘ לַאורח לא הייתה תשובה.

22:13Then said the king to the servants, ‘Bind him hand and foot, and take him away, and cast him into outer darkness; there shall be weeping and gnashing of teeth.’

τότε εἶπεν ὁ βασιλεὺς τοῖς διακόνοις, Δήσαντες αὐτοῦ πόδας καὶ χεῖρας, ἄρατε αὐτὸν καὶ ἐκβάλετε εἰς τὸ σκότος τὸ ἐξώτερον· ἐκεῖ ἔσται ὁ κλαυθμὸς καὶ ὁ βρυγμὸς τῶν ὀδόντων.

יג”אז אמר המלך למשרתיו: ’קשרו את ידיו ורגליו והשליכוהו החוצה לחושך, למקום שבו יש רק בכי וחריקת שיניים!‘

22:14For many are called, but few are chosen.”

πολλοὶ γάρ εἰσι κλητοί, ὀλίγοι δὲ ἐκλεκτοί.

ידכי רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים.“

22:15Then went the Pharisees, and took counsel how they might entangle Him in His talk.

Τότε πορευθέντες οἱ Φαρισαῖοι συμβούλιον ἔλαβον ὅπως αὐτὸν παγιδεύσωσιν ἐν λόγῳ.

טושוב נועצו הפרושים ביניהם וחיפשו דרך להכשיל את ישוע בלשונו.

22:16And they sent out unto Him their disciples with the Herodians, saying, “Rabbi, we know that You are true, and teach the way of God in truth, neither care You for any man: for You regard not the person of men.

καὶ ἀποστέλλουσιν αὐτῷ τοὺς μαθητὰς αὐτῶν μετὰ τῶν Ἡρωδιανῶν, λέγοντες, Διδάσκαλε, οἴδαμεν ὅτι ἀληθὴς εἶ, καὶ τὴν ὁδὸν τοῦ Θεοῦ ἐν ἀληθείᾳ διδάσκεις, καὶ οὐ μέλει σοι περὶ οὐδενός, οὐ γὰρ βλέπεις εἰς πρόσωπον ἀνθρώπων.

טזהם החליטו לשלוח אליו כמה מאנשיהם, יחד עם אנשי הורדוס, כדי לשאול אותו שאלה. ”אדון,“ הם פתחו, ”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאתה מלמד את דבר אלוהים בלי להתחשב בתוצאות, בלי פחד ומשוא־פנים.

22:17Tell us therefore, What do You think? Is it lawful to give tribute unto Caesar, or not?”

εἰπὲ οὖν ἡμῖν, τί σοι δοκεῖ; ἔξεστι δοῦναι κῆνσον Καίσαρι, ἢ οὔ;

יזאמור לנו בבקשה, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“

22:18But Yeshua perceived their wickedness, and said, “Why tempt you Me, you hypocrites?

γνοὺς δὲ ὁ Ἰησοῦς τὴν πονηρίαν αὐτῶν εἶπε, Τί με πειράζετε, ὑποκριταί;

יחישוע הבין את מזימתם, ולכן ענה: ”צבועים שכמוכם! כך אתם מנסים אותי?

22:19Show Me the tribute money.” And they brought unto Him a denarius.

ἐπιδείξατέ μοι τὸ νόμισμα τοῦ κήνσου. οἱ δὲ προσήνεγκαν αὐτῷ δηνάριον.

יטבואו הנה; תנו לי מטבע.“ והם נתנו לו מטבע.

22:20And He says unto them, “Whose is this image and superscription?”

καὶ λέγει αὐτοῖς, Τίνος ἡ εἰκὼν αὕτη καὶ ἡ ἐπιγραφή;

כ”דמותו של מי חקוקה כאן?“ שאל אותם ישוע. ”ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“

22:21They say unto Him, “Caesar’s.” Then says He unto them, “Render therefore unto Caesar the things which are Caesar’s; and unto God the things that are God’s.”

λέγουσιν αὐτῷ, Καίσαρος. τότε λέγει αὐτοῖς, Ἀπόδοτε οὖν τὰ Καίσαρος Καίσαρι· καὶ τὰ τοῦ Θεοῦ τῷ Θεῷ.

כא”של הקיסר“, ענו. ”אם כך, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“

22:22When they had heard these words, they marvelled, and left Him, and went their way.

καὶ ἀκούσαντες ἐθαύμασαν· καὶ ἀφέντες αὐτὸν ἀπῆλθον.

כבתשובתו הפתיעה והביכה אותם, והם הסתלקו משם.

22:23The same day came to Him the Sadducees, which say that there is no resurrection, and asked Him,

Ἐν ἐκείνῃ τῇ ἡμέρᾳ προσῆλθον αὐτῷ Σαδδουκαῖοι, οἵ λέγοντες μὴ εἶναι ἀνάστασιν, καὶ ἐπηρώτησαν αὐτὸν,

כגבאותו יום באו צדוקים אחדים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו:

22:24Saying, “Rabbi, Moshe (Moses) said, ‘If a man die, having no children, his brother shall marry his wife, and raise up seed unto his brother.’

λέγοντες, Διδάσκαλε, Μωσῆς εἶπεν, Ἐάν τις ἀποθάνῃ μὴ ἔχων τέκνα, ἐπιγαμβρεύσει ὁ ἀδελφὸς αὐτοῦ τὴν γυναῖκα αὐτοῦ, καὶ ἀναστήσει σπέρμα τῷ ἀδελφῷ αὐτοῦ.

כד”רבי, משה אמר שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת.

22:25Now there were with us seven brethren: and the first, when he had married a wife, deceased, and, having no issue, left his wife unto his brother:

ἦσαν δὲ παρ’ ἡμῖν ἑπτὰ ἀδελφοί· καὶ ὁ πρῶτος γάμησας ἐτελεύτησε· καὶ μὴ ἔχων σπέρμα, ἀφῆκε τὴν γυναῖκα αὐτοῦ τῷ ἀδελφῷ αὐτοῦ

כהאנחנו מכירים משפחה אחת שהיו בה שבעה אחים. האח הבכור נשא אישה, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. האלמנה נישאה לאח שני,

22:26Likewise the second also, and the third, unto the seventh.

ὁμοίως καὶ ὁ δεύτερος, καὶ ὁ τρίτος, ἕως τῶν ἑπτά.

כואולם גם הוא נפטר ולא השאיר בן. כך נישאה האישה לאח השלישי, לרביעי וכן הלאה – עד שנישאה לכל אחד משבעת האחים.

22:27And last of all the woman died also.

ὕστερον δὲ πάντων ἀπέθανε καὶ ἡ γυνή.

כזלבסוף מתה גם האישה.

22:28Therefore in the resurrection whose wife shall she be of the seven? for they all had her.”

ἐν τῇ οὖν ἀναστάσει, τίνος τῶν ἑπτὰ ἔσται γυνή; πάντες γὰρ ἔσχον αὐτήν.

כחאם כן, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הרי היא נישאה לכל שבעת האחים!“

22:29Yeshua answered and said unto them, “You do err, not knowing the scriptures, nor the power of God.

ἀποκριθεὶς δὲ ὁ Ἰησοῦς εἶπεν αὐτοῖς, Πλανᾶσθε, μὴ εἰδότες τὰς γραφάς, μηδὲ τὴν δύναμιν τοῦ Θεοῦ

כטהשיב להם ישוע: ”טעותכם נובעת מבורותכם בכל הנוגע לכתבי־הקודש ולגבורתו של אלוהים.“

22:30For in the resurrection they neither marry, nor are given in marriage, but are as the angels of God in heaven.

ἐν γὰρ τῇ ἀναστάσει οὔτε γαμοῦσιν, οὔτε ἐκγαμίζονται, ἀλλ’ ὡς ἄγγελοι τοῦ Θεοῦ ἐν οὐρανῷ εἰσι.

ל”כי בתחיית המתים לא יהיו עוד נשואים; כולם יהיו כמלאכים בשמים.

22:31But as touching the resurrection of the dead, have you not read that which was spoken unto you by God, saying,

περὶ δὲ τῆς ἀναστάσεως τῶν νεκρῶν, οὐκ ἀνέγνωτε τὸ ῥηθὲν ὑμῖν ὑπὸ τοῦ Θεοῦ, λέγοντος,

לאבאשר לשאלתכם – אם יקומו המתים לתחייה או לא – האם לא קראתם מה אמר לכם אלוהים בתורה?

22:32‘I am the God of Avraham (Abraham), and the God of Yitzḥak (Isaac), and the God of Ya’akov (Jacob)’? God is not the God of the dead, but of the living.”

Ἐγώ εἰμι ὁ Θεὸς Ἀβραὰμ, καὶ ὁ Θεὸς Ἰσαὰκ, καὶ ὁ Θεὸς Ἰακώβ; οὐκ ἔστιν ὁ Θεὸς Θεὸς νεκρῶν, ἀλλὰ ζώντων.

לב’אנוכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב!‘ והרי אלוהים הוא אלוהי החיים ולא אלוהי המתים!“

22:33And when the multitude heard this, they were astonished at His doctrine.

καὶ ἀκούσαντες οἱ ὄχλοι ἐξεπλήσσοντο ἐπὶ τῇ διδαχῇ αὐτοῦ.

לגתשובותיו הרשימו את הקהל הנדהם,

22:34But when the Pharisees had heard that He had put the Sadducees to silence, they were gathered together.

Οἱ δὲ Φαρισαῖοι, ἀκούσαντες ὅτι ἐφίμωσε τοὺς Σαδδουκαίους, συνήχθησαν ἐπὶ τὸ αὐτό.

לד–להאך לא את הפרושים. כששמעו כיצד השתיק ישוע את הצדוקים בתשובתו, העלו במוחם שאלה אחרת. אחד מהם, דיין במקצועו, קם ושאל:

22:35Then one of them, which was a lawyer, asked Him a question, tempting Him, and saying,

καὶ ἐπηρώτησεν εἷς ἐξ αὐτῶν νομικός, πειράζων αὐτόν, καὶ λέγων,

לה(כלול בפסוק לד)

22:36“Rabbi, which is the great commandment in the Torah?”

Διδάσκαλε, ποία ἐντολὴ μεγάλη ἐν τῷ νόμῳ

לו”רבי, מה היא המצווה החשובה ביותר בתורת משה?“

22:37Yeshua said unto him, “You shall love the Lord your God with all your heart, and with all your soul, and with all your mind.

ὁ δὲ Ἰησοῦς εἶπεν αὐτῷ, Ἀγαπήσεις Κύριον τὸν Θεόν σου, ἐν ὅλῃ τῇ καρδίᾳ σου, καὶ ἐν ὅλῃ τῇ ψυχῇ σου, καὶ ἐν ὅλῃ τῇ διανοίᾳ σου·

לז”ואהבת את ה׳ אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל שכלך“, השיב ישוע.

22:38This is the first and great commandment.

αὕτη ἐστὶ πρώτη καὶ μεγάλη ἐντολή.

לח”זאת המצווה הראשונה והחשובה ביותר!

22:39And the second is like unto it, You shall love your neighbour as yourself.

δευτέρα δὲ ὁμοία αὐτῇ, Ἀγαπήσεις τὸν πλησίον σου ὡς σεαυτόν.

לטוהמצווה השנייה דומה לה: ’ואהבת לרעך כמוך‘.

22:40On these two commandments hang all the Torah and the prophets.”

ἐν ταύταις ταῖς δυσὶν ἐντολαῖς ὅλος ὁ νόμος καὶ οἱ προφῆται κρέμανται

מכל יתר המצוות וכל דברי הנביאים מבוססים על שתי מצוות אלה. אם באמת תקיים את שתי המצוות אלה, תקיים למעשה את התורה כולה.“

22:41While the Pharisees were gathered together, Yeshua asked them,

Συνηγμένων δὲ τῶν Φαρισαίων, ἐπηρώτησεν αὐτοὺς ὁ Ἰησοῦς,

מאבעוד הפרושים נקהלים סביבו, שאל אותם ישוע שאלה:

22:42Saying, “What think you of Messiah? whose son is He?” They say unto Him, “The Son of David.”

λέγων, Τί ὑμῖν δοκεῖ περὶ τοῦ Χριστοῦ; τίνος υἱός ἐστι; λέγουσιν αὐτῷ, Τοῦ Δαβίδ.

מב”מה בדבר המשיח? בנו של מי הוא?“ ”הוא בן־דוד“, השיבו הפרושים.

22:43He says unto them, “How then does David in spirit call Him Master, saying,

λέγει αὐτοῖς, Πῶς οὖν Δαβὶδ ἐν πνεύματι Κύριον αὐτὸν καλεῖ, λέγων,

מג”אם כך, מדוע קורא לו דוד בהשראת רוח הקודש ’אדון‘?“ המשיך ישוע לשאול.

22:44‘The Lord said unto my Master, Sit on My right hand, till I make Your enemies Your footstool’?

Εἶπεν ὁ Κύριος τῷ Κυρίῳ μου, Κάθου ἐκ δεξιῶν μου, ἕως ἂν θῶ τοὺς ἐχθρούς σου ὑποπόδιον τῶν ποδῶν σου;

מד”הרי דוד אמר: ’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך‘.

22:45If David then call Him Master, how is He his son?”

εἰ οὖν Δαβὶδ καλεῖ αὐτὸν Κύριον, πῶς υἱὸς αὐτοῦ ἐστι;

מהואם דוד קורא לו ’אדון‘, כיצד הוא יכול להיות בנו?“

22:46And no man was able to answer Him a word, neither durst any man from that day forth ask Him any more questions.

καὶ οὐδεὶς ἐδύνατο αὐτῷ ἀποκριθῆναι λόγον· οὐδὲ ἐτόλμησέ τις ἀπ’ ἐκείνης τῆς ἡμέρας ἐπερωτῆσαι αὐτὸν οὐκέτι.

מולא הייתה להם תשובה, ומאותו יום לא העז איש לשאול אותו שאלות מכשילות.