Luke 20 (Lukas) in Greek, Hebrew and English

20:1And it came to pass, that on one of those days, as He taught the people in the temple, and preached the gospel, the chief priests and the scribes came upon Him with the elders,

Καὶ ἐγένετο ἐν μιᾷ τῶν ἡμερῶν ἐκείνων, διδάσκοντος αὐτοῦ τὸν λαὸν ἐν τῷ ἱερῷ καὶ εὐαγγελιζομένου, ἐπέστησαν οἱ ἀρχιερεῖς καὶ οἱ γραμματεῖς σὺν τοῖς πρεσβυτέροις,

אבאחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית־המקדש וסיפר לו את בשורת ה׳, ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו:

20:2And spoke unto Him, saying, “Tell us, by what authority do You these things? or who is he that gave You this authority?”

καὶ εἶπον πρὸς αὐτόν, λέγοντες, Εἰπὲ ἡμῖν, ἐν ποίᾳ ἐξουσίᾳ ταῦτα ποιεῖς, ἢ τίς ἐστιν ὁ δούς σοι τὴν ἐξουσίαν ταύτην;

ב”באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?“

20:3And He answered and said unto them, “I will also ask you one thing; and answer Me:

ἀποκριθεὶς δὲ εἶπε πρὸς αὐτούς, Ἐρωτήσω ὑμᾶς κἀγὼ ἕνα λόγον, καὶ εἴπατέ μοι·

ג”אענה לשאלתכם בתנאי שתענו לשאלתי“, השיב להם ישוע.

20:4The immersion of Yoḥanan (John), was it from heaven, or of men?”

Τὸ βάπτισμα Ἰωάννου ἐξ οὐρανοῦ ἦν, ἢ ἐξ ἀνθρώπων;

ד”האם יוחנן המטביל נשלח על־ידי אלוהים או על־ידי בני־אדם?“

20:5And they reasoned with themselves, saying, “If we shall say, ‘From heaven;’ He will say, ‘Why then believed you him not?’

οἱ δὲ συνελογίσαντο πρὸς ἑαυτούς, λέγοντες ὅτι Ἐὰν εἴπωμεν, Ἐξ οὐρανοῦ, ἐρεῖ, Διατί οὖν οὐκ ἐπιστεύσατε αὐτῷ;

ההם התייעצו ביניהם: ”אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו.

20:6But and if we say, ‘Of men;’ all the people will stone us: for they are persuaded that Yoḥanan was a prophet.”

ἐὰν δὲ εἴπωμεν, Ἐξ ἀνθρώπων, πᾶς ὁ λαὸς καταλιθάσει ἡμᾶς· πεπεισμένος γάρ ἐστιν Ἰωάννην προφήτην εἶναι.

ואבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים.“

20:7And they answered, that they could not tell whence it was.

καὶ ἀπεκρίθησαν μὴ εἰδέναι πόθεν.

זלבסוף השיבו שאינם יודעים את התשובה.

20:8And Yeshua (Jesus) said unto them, “Neither tell I you by what authority I do these things.”

καὶ ὁ Ἰησοῦς εἶπεν αὐτοῖς, Οὐδὲ ἐγὼ λέγω ὑμῖν ἐν ποίᾳ ἐξουσίᾳ ταῦτα ποιῶ.

ח”אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם“, אמר ישוע.

20:9Then began He to speak to the people this parable; “A certain man planted a vineyard, and let it forth to husbandmen, and went into a far country for a long time.

Ἤρξατο δὲ πρὸς τὸν λαὸν λέγειν τὴν παραβολὴν ταύτην· Ἄνθρωπός τις ἐφύτευσεν ἀμπελῶνα, καὶ ἐξέδοτο αὐτὸν γεωργοῖς, καὶ ἀπεδήμησε χρόνους ἱκανούς·

טישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא: ”איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים.

20:10And at the season he sent a servant to the husbandmen, that they should give him of the fruit of the vineyard: but the husbandmen beat him, and sent him away empty.

καὶ ἐν καιρῷ ἀπέστειλε πρὸς τοὺς γεωργοὺς δοῦλον, ἵνα ἀπὸ τοῦ καρποῦ τοῦ ἀμπελῶνος δῶσιν αὐτῷ· οἱ δὲ γεωργοὶ δείραντες αὐτὸν ἐξαπέστειλαν κενόν.

יבהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות.

20:11And again he sent another servant: and they beat him also, and entreated him shamefully, and sent him away empty.

καὶ προσέθετο πέμψαι ἕτερον δοῦλον· οἱ δὲ κἀκεῖνον δείραντες καὶ ἀτιμάσαντες, ἐξαπέστειλαν κενόν.

יאבעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות.

20:12And again he sent a third: and they wounded him also, and cast him out.

καὶ προσέθετο πέμψαι τρίτον· οἱ δὲ καὶ τοῦτον τραυματίσαντες ἐξέβαλον.

יבבעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם.

20:13Then said the lord of the vineyard, ‘What shall I do? I will send my beloved son: it may be they will reverence him when they see him.’

εἶπε δὲ ὁ κύριος τοῦ ἀμπελῶνος, Τί ποιήσω; πέμψω τὸν υἱόν μου τὸν ἀγαπητόν· ἴσως τοῦτον ἰδόντες ἐντραπήσονται.

יג” ’מה אעשה?‘ שאל את עצמו בעל הכרם. ’אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו‘.

20:14But when the husbandmen saw him, they reasoned among themselves, saying, ‘This is the heir: come, let us kill him, that the inheritance may be ours.’

ἰδόντες δὲ αὐτὸν οἱ γεωργοὶ διελογίζοντο πρὸς ἑαυτούς, λέγοντες, Οὗτός ἐστιν ὁ κληρονόμος· δεῦτε, ἀποκτείνωμεν αὐτόν, ἵνα ἡμῶν γένηται ἡ κληρονομία.

ידאולם כשראו הכורמים את הבן אמרו: ’יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!‘

20:15So they cast him out of the vineyard, and killed him. What therefore shall the lord of the vineyard do unto them?

καὶ ἐκβαλόντες αὐτὸν ἔξω τοῦ ἀμπελῶνος, ἀπέκτειναν. τί οὖν ποιήσει αὐτοῖς ὁ κύριος τοῦ ἀμπελῶνος;

טווהכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו. ”מה לדעתכם יעשה בעל הכרם?

20:16He shall come and destroy these husbandmen, and shall give the vineyard to others.” And when they heard it, they said, “God forbid.”

ἐλεύσεται καὶ ἀπολέσει τοὺς γεωργοὺς τούτους, καὶ δώσει τὸν ἀμπελῶνα ἄλλοις. ἀκούσαντες δὲ εἶπον, Μὴ γένοιτο.

טזאני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים.“ ”חס וחלילה שיעשו כך האנשים!“ קראו השומעים.

20:17And He beheld them, and said, “What is this then that is written, ‘The stone which the builders rejected, the same is become the head of the corner’?

ὁ δὲ ἐμβλέψας αὐτοῖς εἶπε, Τί οὖν ἐστι τὸ γεγραμμένον τοῦτο, Λίθον ὃν ἀπεδοκίμασαν οἱ οἰκοδομοῦντες, οὗτος ἐγενήθη εἰς κεφαλὴν γωνίας;

יזישוע נעץ בהם את מבטו ואמר: ”מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהלים: ’אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה‘?“

20:18Whoever shall fall upon that stone shall be broken; but on whomever it shall fall, it will grind him to powder.”

πᾶς ὁ πεσὼν ἐπ’ ἐκεῖνον τὸν λίθον, συνθλασθήσεται· ἐφ’ ὃν δ’ ἂν πέσῃ, λικμήσει αὐτόν.

יחישוע הוסיף: ”מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק.“

20:19And the chief priests and the scribes the same hour sought to lay hands on Him; and they feared the people: for they perceived that He had spoken this parable against them.

Καὶ ἐζήτησαν οἱ ἀρχιερεῖς καὶ οἱ γραμματεῖς ἐπιβαλεῖν ἐπ’ αὐτὸν τὰς χεῖρας ἐν αὐτῇ τῇ ὥρᾳ, καὶ ἐφοβήθησαν τὸν λαόν· ἔγνωσαν γὰρ ὅτι πρὸς αὐτοὺς τὴν παραβολὴν ταύτην εἶπε.

יטהסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות.

20:20And they watched Him, and sent forth spies, which should feign themselves just men, that they might take hold of His words, that so they might deliver Him unto the power and authority of the governor.

καὶ παρατηρήσαντες ἀπέστειλαν ἐγκαθέτους, ὑποκρινομένους ἑαυτοὺς δικαίους εἶναι, ἵνα ἐπιλάβωνται αὐτοῦ λόγου, εἰς τὸ παραδοῦναι αὐτὸν τῇ ἀρχῇ καὶ τῇ ἐξουσίᾳ τοῦ ἡγεμόνος.

כהסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו.

20:21And they asked Him, saying, “Rabbi, we know that You say and teach rightly, neither accept You the person of any, but teach the way of God truly:

καὶ ἐπηρώτησαν αὐτόν, λέγοντες, Διδάσκαλε, οἴδαμεν ὅτι ὀρθῶς λέγεις καὶ διδάσκεις, καὶ οὐ λαμβάνεις πρόσωπον, ἀλλ’ ἐπ’ ἀληθείας τὴν ὁδὸν τοῦ Θεοῦ διδάσκεις.

כא”רבי,“ פתחו מרגלים אלה, ”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר־אלוהים.

20:22Is it lawful for us to give tribute unto Caesar, or no?”

ἔξεστιν ἡμῖν Καίσαρι φόρον δοῦναι, ἢ οὔ;

כבאמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“

20:23But He perceived their craftiness, and said unto them, “Why tempt you Me?

κατανοήσας δὲ αὐτῶν τὴν πανουργίαν, εἶπε πρὸς αὐτούς, Τί με πειράζετε

כגישוע הבין את מזימתם ולכן ענה:

20:24Show Me a denarius. Whose image and superscription has it?” They answered and said, “Caesar’s.”

ἐπιδείξατέ μοι δηνάριον· τίνος ἔχει εἰκόνα καὶ ἐπιγραφήν ἀποκριθέντες δὲ εἶπον, Καίσαρος

כד”תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“ ”של הקיסר“, השיבו.

20:25And He said unto them, “Render therefore unto Caesar the things which are Caesar’s, and unto God the things which are God’s.”

ὁ δὲ εἶπεν αὐτοῖς, Ἀπόδοτε τοίνυν τὰ Καίσαρος Καίσαρι, καὶ τὰ τοῦ Θεοῦ τῷ Θεῷ.

כה”אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“

20:26And they could not take hold of His words before the people: and they marvelled at His answer, and held their peace.

καὶ οὐκ ἴσχυσαν ἐπιλαβέσθαι αὐτοῦ ῥήματος ἐναντίον τοῦ λαοῦ· καὶ θαυμάσαντες ἐπὶ τῇ ἀποκρίσει αὐτοῦ, ἐσίγησαν.

כוניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל־כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם.

20:27Then came to Him certain of the Sadducees, which deny that there is any resurrection; and they asked Him,

Προσελθόντες δέ τινες τῶν Σαδδουκαίων, οἱ ἀντιλέγοντες ἀνάστασιν μὴ εἶναι, ἐπηρώτησαν αὐτόν,

כזחבורה של צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה:

20:28Saying, “Teacher, Moshe (Moses) wrote unto us, ‘If any man’s brother die, having a wife, and he die without children, that his brother should take his wife, and raise up seed unto his brother.’

λέγοντες, Διδάσκαλε, Μωσῆς ἔγραψεν ἡμῖν, ἐάν τινος ἀδελφὸς ἀποθάνῃ ἔχων γυναῖκα, καὶ οὗτος ἄτεκνος ἀποθάνῃ, ἵνα λάβῃ ὁ ἀδελφὸς αὐτοῦ τὴν γυναῖκα, καὶ ἐξαναστήσῃ σπέρμα τῷ ἀδελφῷ αὐτοῦ.

כח”רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת.

20:29There were therefore seven brethren: and the first took a wife, and died without children.

ἑπτὰ οὖν ἀδελφοὶ ἦσαν· καὶ ὁ πρῶτος λαβὼν γυναῖκα, ἀπέθανεν ἄτεκνος·

כטבמשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן.

20:30And the second took her to wife, and he died childless.

καὶ ἔλαβεν ὁ δεύτερος τὴν γυναῖκα, καὶ οὗτος απέθανεν ἄτεκνος.

להאח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן.

20:31And the third took her; and in like manner the seven also: and they left no children, and died.

καὶ ὁ τρίτος ἔλαβεν αὐτήν. ὡσαύτως δὲ καὶ οἱ ἑπτά· καὶ οὐ κατέλιπον τέκνα, καὶ ἀπέθανον.

לאכך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים.

20:32Last of all the woman died also.

ὕστερον πάντων ἀπέθανε καὶ ἡ γυνή.

לבלבסוף מתה גם האישה.

20:33Therefore in the resurrection whose wife of them is she? for seven had her to wife.”

ἐν τῇ οὖν ἀναστάσει, τίνος αὐτῶν γίνεται γυνή; οἱ γὰρ ἑπτὰ ἔσχον αὐτὴν γυναῖκα.

לג”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“

20:34And Yeshua answering said unto them, “The children of this world marry, and are given in marriage:

καὶ ἀποκριθεὶς εἶπεν αὐτοῖς ὁ Ἰησοῦς, Οἱ υἱοὶ τοῦ αἰῶνος τούτου γαμοῦσι καὶ ἐκγαμίσκονται·

לד”נשואין הם רק בשביל האנשים בעולם הזה“, השיב להם ישוע.

20:35But they which shall be accounted worthy to obtain that world, and the resurrection from the dead, neither marry, nor are given in marriage:

οἱ δὲ καταξιωθέντες τοῦ αἰῶνος ἐκείνου τυχεῖν καὶ τῆς ἀναστάσεως τῆς ἐκ νεκρῶν οὔτε γαμοῦσιν οὔτε ἐκγαμίσκονται·

לה”אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו.

20:36Neither can they die any more: for they are equal unto the angels; and are the children of God, being the children of the resurrection.

οὔτε γὰρ ἀποθανεῖν ἔτι δύνανται· ἰσάγγελοι γάρ εἰσι, καὶ υἱοί εἰσι τοῦ θεοῦ, τῆς ἀναστάσεως υἱοὶ ὄντες.

לובעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני־אלוהים, משום שקמו לתחייה.

20:37Now that the dead are raised, even Moshe showed at the bush, when he calls the Lord the God of Avraham (Abraham), and the God of Yitzḥak (Isaac), and the God of Ya’akov (Jacob).

ὅτι δὲ ἐγείρονται οἱ νεκροὶ, καὶ Μωσῆς ἐμήνυσεν ἐπὶ τῆς βάτου, ὡς λέγει Κύριον τὸν Θεὸν Ἀβραὰμ καὶ τὸν Θεὸν Ἰσαὰκ καὶ τὸν Θεὸν Ἰακώβ.

לזבנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה׳ בסנה הבוער, הוא קרא לה׳: ’אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘.

20:38For He is not a God of the dead, but of the living: for all live unto Him.”

Θεὸς δὲ οὐκ ἔστι νεκρῶν, ἀλλὰ ζώντων· πάντες γὰρ αὐτῷ ζῶσιν.

לחזה כדי לומר שה׳ הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים.“

20:39Then certain of the scribes answering said, “Rabbi, You have well said.”

ἀποκριθέντες δέ τινες τῶν γραμματέων εἶπον, Διδάσκαλε, καλῶς εἶπας.

לט”יפה ענית, רבי“, שיבחו אותו סופרים אחדים,

20:40And after that they durst not ask Him any question at all.

Οὐκέτι δὲ ἐτόλμων ἐπερωτᾷν αὐτὸν οὐδέν.

מואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות.

20:41And He said unto them, “How say they that the Messiah is David’s son?

Εἶπε δὲ πρὸς αὐτούς, Πῶς λέγουσι τὸν Χριστὸν υἱόν Δαβὶδ εἶναι;

מאשאל אותם ישוע שאלה: ”מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן־דוד?

20:42And David himself says in the book of Psalms, ‘The Lord said unto my Master, Sit You on My right hand,

καὶ αὐτὸς Δαβὶδ λέγει ἐν βίβλῳ ψαλμῶν, Εἶπεν ὁ Κύριος τῷ Κυρίῳ μου, Κάθου ἐκ δεξιῶν μου,

מבהלא דוד עצמו אומר בתהלים: ’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני

20:43Till I make Your enemies Your footstool.’

ἕως ἂν θῶ τοὺς ἐχθρούς σου ὑποπόδιον τῶν ποδῶν σου.

מגעד אשית אויביך הדם לרגליך‘.

20:44David therefore calls Him Master, how is He then his son?”

Δαβὶδ οὖν Κύριον αὐτὸν καλεῖ, καὶ πῶς υἱὸς αὐτοῦ ἐστιν;

מדכיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?“

20:45Then in the audience of all the people He said unto His disciples,

Ἀκούοντος δὲ παντὸς τοῦ λαοῦ, εἶπε τοῖς μαθηταῖς αὐτοῦ,

מהבעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר:

20:46“Beware of the scribes, which desire to walk in long robes, and love greetings in the markets, and the highest seats in the synagogues, and the chief rooms at feasts;

Προσέχετε ἀπὸ τῶν γραμματέων τῶν θελόντων περιπατεῖν ἐν στολαῖς, καὶ φιλούντων ἀσπασμοὺς ἐν ταῖς ἀγοραῖς, καὶ πρωτοκαθεδρίας ἐν ταῖς συναγωγαῖς, καὶ πρωτοκλισίας ἐν τοῖς δείπνοις·

מו”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות.

20:47Which devour widows’ houses, and for a show make long prayers: the same shall receive greater damnation.”

οἳ κατεσθίουσι τὰς οἰκίας τῶν χηρῶν, καὶ προφάσει μακρὰ προσεύχονται. οὗτοι λήψονται περισσότερον κρίμα.

מזהם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד.“